במשך חצי שנה הייתי במסע. מסע לחיפוש עבודה חדשה. אחרי שהמסע הסתיים, החלטתי לכתוב על זה ולפרוק מחשבות, תובנות וטיפים. תהנו 🙂

מה עוד אפשר לכתוב ולהגיד על האישיו שלי עם השפה האנגלית. מאז ומתמיד הצלחתי להתחמק מלהתמודד איתו, חשבתי לתומי שאפשר להסתדר בעולם בלי אנגלית טובה. טעיתי כמובן. זה הכה בי במיונים למשלחת לארה"ב של הצופים בכיתה י"א, אחר כך בתגלית, אח"כ בטיול לדרום אמריקה, ושוב ושוב ושוב. בסופו של דבר הבנתי בדרך הקשה שאני חייב להתמודד. 

לאורך התואר הראשון השתפרתי משמעותית באנגלית, אשכרה ישבתי וקראתי מאמרים לראשונה בחיי. אחרי התואר המשכתי לעבוד על זה באופן קבוע דרך שיעורים בדגש על דיבור פעם בשבוע. התחלתי לקרוא כתבות באנגלית מידי פעם. התפקיד שלי זימן לי לא מעט התמודדויות עם השפה – דרך אחריות על גיוס צוות החדשנות של בלומברג, אירוח והרצאות בפני משלחות מחו"ל, הגשה של קולות קוראים לאיחוד האירופי ועוד. התחלתי להיות משתמש כבד של Ginger ושיפרתי משמעותית את הכתיבה. ועדיין, המועקה נשארה בכל פעם שנתקלתי במשוכה באנגלית.

כשהתחלתי לחפש עבודה חדשה בהתחלה הכחשתי את העובדה שאני צריך לעדכן גם את קורות החיים באנגלית, עדכנתי רק את הגרסא בעברית. כנ"ל לגביי cover letter. בסופו של דבר עשיתי את שניהם כמובן, לא הייתה לי ברירה. היו כמה תפקידים שהתמודדתי עליהם והצריכו אנגלית ברמה מאוד מאוד גבוהה, ומה לעשות – אין לי את זה, לפחות לא כרגע.

מה שמצחיק בכל הסיפור, הוא שבסופו של דבר התהליך שצרך ממני הכי הרבה מאמץ ואתגר באנגלית הוא זה שבסופו של דבר צלחתי אותו – התפקיד ב-Applause. לאורך התהליך פעמיים הותקלתי במהלך ראיון לדבר באנגלית, ועשיתי שתי מטלות שדרשו כתיבה באנגלית – אחת מענה לשאלות פתוחות, והשנייה הכנה של פרזנטציה. באחד הראיונות, כשהרגשתי שהדיבור לא הלך לי כל כך טוב, לפחות היה לי את השכל לציין שאני מודע לעובדה שהאנגלית שלי טעונת שיפור, אבל אני באמת עובד עליה כל הזמן, ואני משתפר. הייתי גם צריך לקרוא לא מעט חומרים באנגלית. בקיצור – נזרקתי למים ולא טבעתי, להיפך. אז מה הטיפ כאן בעצם? באופן כללי אני מאמין שאנשים צריכים להתמקד בחוזקות שלהם ולא בחולשות, אבל אנגלית היא לא פריבילגיה, ואני שמח שלא עשיתי לעצמי הנחות.