מה הזיכרון הראשון שלכם ממני?

מה הזיכרון הראשון שלכם ממני?

"מה הזיכרון הראשון שלכם ממני?", היא כתבה. ברגע נדיר של אומץ, לחצה על "Make Post" ואז "Share", מיד ובלתי מחשבה נוספת. שלא תהיה אפילו שנייה אחת נוספת להתחרט. בדקות הראשונות כלום לא קרה. היא ישבה וחיכתה מול המחשב, בוהה בו בציפייה. אולי זה לא היה נכון לפרסם את הפוסט בשעה כל כך מאוחרת, חשבה לעצמה. האלגוריתם של פייסבוק הרי אוהב שעות אחרות לגמרי, ומעדיף סרטון, או לפחות תמונה. גם סטורי בטח היה מוליד קצת יותר יחס. היא כבר עמדה לסגור…

Read More Read More

קצין אימון גופני

קצין אימון גופני

יום אחד פשוט התחלתי לרוץ. תבינו, אני שונא לרוץ. עוד בתיכון די סבלתי, אבל זה כלום כמובן לעומת הצבא. שם פשוט הכריחו אותי לרוץ. כל הזמן. כמעט כל יום. בהכנה לקצונה, ובקורס קצינים, ושוב פעם בקורס קצינים, ובהשלמה לקצונה. לרוץ לרוץ לרוץ. כבר בהכנה לקצונה התחילו הבעיות בברכיים ושברי מאמץ ואללה יסתור. אבל הם התעקשו שאמשיך לרוץ. ואפילו מינו אותי להיות קצין אימון גופני, למרות כל ההקלות שאישרו לי. כי קצין צריך לרוץ. מאז ניסיתי לחזור לריצה כמה פעמים. לבשתי…

Read More Read More

אמי הגנרלית

אמי הגנרלית

אמא שלי לא רצתה שאלך לקרבי. מה זה לא רצתה, התנגדה בתוקף. בגיל 8 רציתי להתחפש לחייל ואבא דווקא היה בעד. אולי כי בועז, הבן של השכנים, התחפש לחייל בשנה קודם לכן וכבר הייתה תחפושת מוכנה. בכל מקרה, אמא לא אהבה את הרעיון. בסוף התפשרנו על שוטר, ואני הסכמתי בתנאי שיהיה לי אקדח. ושפם. אבא פחות התלהב, אבל נסענו לקנות תחפושת חדשה. יום אחד בגיל 16 הגעתי הביתה מבית הספר ומצאתי את אמא יושבת ליד השולחן ובוכה. עוד לפני ששלל…

Read More Read More

כמה קטנות על לונדון

כמה קטנות על לונדון

מימדים. מי מכם שלא היה בלונדון, ומדמיין את עצמו הולך ברחובות של עיר שמונה קרוב ל-9 מיליון תושבים, איך ההרגשה? בערך כמו שאני מרגיש כשאני נוסע בכביש, מצד אחד שלי נוסע ג'יפ ומהצד השני משאית – או בקיצור, קטן. אז זהו, שבלונדון הבנייה מאוד נמוכה יחסית (ועדיין צפופה), ולכן ההרגשה כהולך רגל היא פשוט נהדרת. בישראל הטרנד של בנייה לגובה רק הולך וגובר, לצד הבהלה לחנייה הצמודה ולכיווני האוויר, ובינתיים אנחנו מפספסים משהו כל כך בסיסי – עיר שמותאמת למימדים…

Read More Read More

תוכן ממכר

תוכן ממכר

בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי חושב לא מעט על ההשפעות שיש לטכנולוגיה על חיינו. דווקא כחובב טכנולוגיה מושבע אני תוהה אם צריכת הטכנולוגיה שלי ושל הסובבים אותי היא בהכרח חיובית, אם היא במינונים הנכונים, אם היא נעשית מתוך בחירה, מתוך שליטה. הרבה פעמים, אם להיות כן עם עצמי, התשובה היא לא, ואני מנחש שאני לא היחיד שמוצא את עצמו נכנס לפייסבוק על אוטומט, גולל את עצמו לדעת במורד הפיד, ולא שם לב לדקות ואפילו לשעות שחולפות. בשונה מאחרים, אני לא מגיע…

Read More Read More

אהבה התלויה בדוור

אהבה התלויה בדוור

במשך שנה שלמה היינו חולפים אחד על פני השנייה ברחוב, היא לכיוון האוניברסיטה, אני לכיוון תחנת האוטובוס שתוביל אותי לבניין משרדים אפרורי אך קלאסי במרכז העיר. אחרי שבועיים רצופים דחפתי לה את המכתב הראשון ליד והיא נעצרה, הביטה בי המומה. ואני המשכתי ללכת, בעודה בוהה בי. יום למחרת נתתי לה את המכתב השני והיא הגניבה לי חיוך קטן. ביום השלישי היא הושיטה לי יד ולקחה את המכתב בערגה, כף ידה נוגעת בידי כאילו מבלי משים. כתבתי לה כלמיני דברים, קראתי…

Read More Read More

כמה קטנות על ליסבון

כמה קטנות על ליסבון

1. עיצוב. בדרך כלל אני רגיל למקם מרחבים שדורשים תכנון על סקאלה שבקצה אחד שלה נמצאים יופי ועיצוב, ובצד השני פרקטיות וממשק משתמש. במילים פשוטות, נוחות. יפן למשל הייתה בשבילי חוויה מעוררת השראה בכל הנוגע לחוויית משתמש – החוויה שם לרוב מינימליסטית ולאו דווקא יפה או מעוצבת במיוחד, אבל היא ללא ספק נוחה ושימושית. בליסבון חוויתי הארת עיצוב. הכל פשוט יפה ונעים למראה. ולפעמים זה לא פחות חשוב. המדרכות, הבתים, ציורי הקיר. אפילו הקעקועים של אנשי העיר. הכל. בפעמים אחרות,…

Read More Read More

מיסטר Z

מיסטר Z

הכל התחיל כשמחירי הדירות התחילו לרדת. אף אחד לא האמין שזה יקרה, ושר האוצר בכלל לא התכוון, אבל זה קרה. הריבית עלתה בשיעור חד, הבועה התפוצצה והשוק השתגע. פתאום מי ששכר דירה הפך לשפוי, ומשקיעים חיפשו בנרות איך להפטר מהנכסים. ואנחנו? קנינו דירה קטנה בחיפה ב-1.2 מיליון ₪, מה שנשמע אז כמו מחיר נורמלי. אבל כשהריביות עולות ההחזר החודשי גדל. והוא גדל. וגדל. וגדל. והגיע מ-3,100 ₪ לחודש עד ל-4,300 ₪. אז בהתחלה אתה אוכל פחות בחוץ. אחר כך מוותר…

Read More Read More

קדושת בתי השימוש ביפן

קדושת בתי השימוש ביפן

אי אפשר לבקר ביפן ולא להתייחס למקדשים שלהם, ולא אני לא מדבר על שום דבר שקשור לבודהיזם או שינטו, אלא לשירותים. בתי השימוש ביפן הם למעשה אקס-טריטוריה שבה האדם מתנתק מהעולם הגשמי ועובר לעולם שכולו טוב. קודם כל, כדי להכנס אליהם אתה צריך להוריד נעליים ולהחליף לכפכפי-שירותים, משיקולי הגיינה אך לא רק [אחרי שבועיים וחצי של טיול הבנתי מה הקטע – מי שנמצא בחוץ יודע שיש מישהו בפנים לפי הנעליים, וכך אף אחד לא דופק בדלת או מכבה לך את…

Read More Read More

בלאפ

בלאפ

הבטנו למעלה ולפתע ראינו טיפה. "זה בכלל לא טיפה, זה הקילוף של התקרה", אמרנו בהכחשה גלויה. "הגשם הזה, איזה בלאגן", עברה במוחנו מחשבה על קשיש על אבוב בהוד השרון, מפליג לו בשלווה. העזנו אפילו לגחך. המשכנו להביט, הרי קילוף בתקרה זה דבר כה מרתק, כה נוגה, כה סוריאליסטי. ועוד בחורף שכזה. חיוך קטן בלב, לנו זה לא יקרה. אך אז הופיעה עוד טיפה, ועוד אחת. היא גדלה וגדלה עד שצנחה בקול עמום. בלאפ. הסטנו את מבטנו מטה בחדות, והבחנו איך…

Read More Read More