במשך חצי שנה הייתי במסע. מסע לחיפוש עבודה חדשה. אחרי שהמסע הסתיים, החלטתי לכתוב על זה ולפרוק מחשבות, תובנות וטיפים. תהנו 🙂

פודקאסט "פופקורן" של ליאור פרנקל אהוב עליי בסך הכל, אבל בחודשים האחרונים האמת שכבר קצת פחות יצא לי להאזין לפרקים. איכשהו בשלב מסוים הגעתי לפרק עם הדר סבג שעורר בי השראה בלתי רגילה (אגב, פרקים נוסף שעוררו בי השראה – עם ליאור זלמנסון ועם יעל צלניק). מה הסיפור? הדר עשתה מסלול מאוד לא שגרתי, שכלל בין היתר שירות בגלי צה"ל, עבודה עם סטארטאפים בניו יורק, ניהול הניו-מדיה של עיריית ירושלים ובסופו של דבר התגלגלה למשרה מאוד מעניינת בהייטק, בתחום של תרבות ארגונית. זה תמיד היה לי ברור שמסלול הקריירה שלי לא יהיה ליניארי. רוצים הוכחה? הלכתי ללמוד כלכלה ואני לא כלכלן, הלכתי ללמוד תכנון ערים ואני לא עוסק בתכנון, למדתי תואר במדעי החברה והתפקיד האחרון שלי דווקא עם אוריינטציה טכנולוגית חזקה, ויש עוד לא מעט דוגמאות. לכן זה היה די ברור לי שהתפקיד הבא שלי כנראה לא יהיה בעירייה כלשהי, כי יש בי צורך בסיסי צריך להמשיך הלאה ולגוון. לראות עולם.

כשנפגשתי עם מעסיקים סיפרתי באופן די קבוע ושיטתי את "הסיפור שלי". התחלתי בצופים / שירות צבאי, המשכתי בתואר, לפעמים ציינתי עבודות שעשיתי כסטודנט, המשכתי לתפקיד האחרון שלי בעירייה וכך הלאה. אבל לא השקעתי מספיק מחשבה בדרך בה אני עוטף את הסיפור הזה, בהקשר לסיטואציה ולתפקיד עליו אני מתמודד.

אחרי הפודקאסט עם הדר, התחלתי לחשוב באופן אחר. כשהתמודדתי על התפקיד ב-Applause (שאליו התקבלתי בסופו של דבר), ישבתי עם עצמי וחשבתי מה הקשר בין הדברים עד כה בחיי לבין התפקיד הזה, מה בכישורים / ניסיון / תשוקה שלי גורם לי להתאים לתפקיד הזה? כשחשבתי באופן כזה, האסימונים התחילו ליפול. פתאום מצאתי קשר ישיר בין תפקיד של Project delivery manager ב-Applause לבין תפקידים של כתיבה והדרכה שעשיתי כל חיי. הקשר ביניהם היה פשוט – לקחת רעיון/צורך, לייצר תכנית ולהוציא אותה לפועל על הצד הטוב ביותר אותה כדי להנגיש ידע חיוני. פתאום מצאתי קווים מקבילים מאוד מעניינים בין התפקיד שלי בצבא כקצין מודיעין בחיל האוויר לבין התפקיד ב-Applause. מעבר לעובדה שהצלחתי לספר על עצמי למראיינים באופן הרבה יותר מעניין ורלוונטי, הצלחתי לחדד לעצמי מה מעניין אותי (או פחות) בתפקידים שהתמודדתי עליהם. זה כלי מצוין שאני ממליץ בחום להשתמש בו.