המסע שלי לחיפוש עבודה. פרק מס' 3: להרים את הראש אחרי נקודת השפל
במשך חצי שנה הייתי במסע. מסע לחיפוש עבודה חדשה. אחרי שהמסע הסתיים, החלטתי לכתוב על זה ולפרוק מחשבות, תובנות וטיפים. תהנו 🙂
לכל אחד יש נקודת שפל בתהליך חיפוש העבודה, לפעמים יותר מנקודה אחת שפלה וקודרת. במקרה שלי, אחרי תהליך של חודשיים מול חברה מסוימת (לא חשוב שמות), הודיעו לי שהתקבלתי ושלחו לי טיוטת חוזה. המשכורת הייתה יותר נמוכה ממה שביקשתי, לא היה קרן השתלמות, והיו עוד כמה עניינים בחוזה שרציתי לברר וללבן. שלחתי מייל עם כמה שאלות למנהלת הגיוס של החברה. אחרי כמה ימים, היא התקשרה ואמרה שהם החליטו להסיר את המועמדות שלי לתפקיד. מיותר לציין שהייתי בהלם טוטאלי. כבר קבעתי פגישה עם המנהל שלי כדי לעדכן אותו שאני עוזב, כבר דמיינתי איך אני מגיע כל יום לעבודה החדשה. כבר דמיינתי את עצמי ממש עובד שם. ניסיתי לחלץ ממנה הסבר אבל היא תירצה בהסברים קלושים. הרמתי טלפון לסמנכ"ל, שאותו הכרתי דרך חברים משותפים, ניסיתי דרך מישהי אחרת שעובדת בחברה להבין מה קרה שם, אבל לא קיבלתי הסברים. כבר ניסחתי מייל למנהלת הגיוס ולראש הצוות, בו אני מבקש הסברים ולבחון מחדש את ההחלטה, אבל בסופו של דבר החלטתי לא לשלוח אותו ופשוט להמשיך הלאה. זה לא אני, זה אתם. ונכון שזאת קלישאה, אבל הזכרתי לעצמי שהכל לטובה.
אחרי יום-יומיים של הלם, וסופ"ש אחד, החלטתי להתפטר מהעבודה שלי בעירייה בכל זאת, למרות שעדיין לא מצאתי תפקיד חדש. ההחלטה הזאת התבררה כאחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי לאורך תהליך חיפוש העבודה, משתי סיבות עיקריות. הראשונה, שהייתי צריך לתת התראה של שלושה חודשים לעירייה לפני העזיבה (לפי החוזה), כדי שיהיה להם מספיק זמן לגייס מחליפ/ה עבורי. העובדה הזאת הרתיעה מעסיקים שמן הסתם העדיפו לא לחכות לי. השנייה, והחשובה ביותר, היא שיצאתי מהחושך לאור – פתאום כולם ידעו שאני מחפש עבודה ונרתמו לעזור לי. פתאום הגיעו הצעות ממקומות שלא חשבתי עליהם, מקשרים מקצועיים כאלה ואחרים שהיו לי ונשכחו. חשוב לי להדגיש, אני חושב שעבור רוב האנשים, להתפטר לפני שמצאת עבודה חדשה זה לא דבר נכון לעשות, אבל במקרה הספיציפי שלי, בדיעבד, זה היה הדבר הכי נכון לעשות – גם אם הייתי צריך לחתום אבטלה לתקופה מסוימת.
אלא אם כן אתם באמת אנשים ברי מזל באופן בלתי רגיל, נקודת השפל הזאת במסע שנקרא חיפוש עבודה תגיע מתישהו. השאלה הגדולה היא איך מרימים את הראש, ממשיכים הלאה וצומחים. בדיעבד, מצאתי עבודה הרבה יותר מעניינת, מאתגרת (ואפילו רווחית), אז באמת הכל לטובה.