בפוסטים עד עכשיו דיברתי בעיקר על עצמי ועל התהליך האישי שלי. אבל יש גם קונטקסט, והוא חשוב. העולם משתנה. הרוב המכריע של העובדים שוקל לעזוב את מקום העבודה הנוכחי שלו ולחפש מקום אחר, אטרקטיבי יותר. במיוחד עובדים שאינם בדרגות ניהול. אני לא שונה במובן הזה. בהחלט יש FOMO מסוים, כשאתה רואה אנשים סביבך מחליפים עבודות. ועדיין, זאת דילמה. לשמור על הקיים או לחדש ולרענן. להיות פרוגרסיבי או שמרן. האם לצאת מאזור הנוחות ולוותר על מעמד ותנאים שעבדתי עליהם כל כך קשה? מבחינתי לא הייתה לי ברירה. פשוט הרגשתי את זה בגוף, שאני חייב לרענן. לשנות. אחרת אני דועך. 

בתוך התקופה הזאת, של ההתבשלות הפנימית, נולד לי ילד, ארד. אחרי כמה חודשים הגיעו חגי תשרי, שבהם כידוע לא קורה יותר מידי. ואז אדוה התפטרה מהעבודה, ועברנו דירה. ולילות בלי שינה בגלל התינוק. הניסיון לנהל תהליך של חיפוש עבודה חדשה בתקופה הזאת היה מאוד מאתגר. לא היה שם שום "רבאק", פשוט המשכיות והתמדה. ולפעמים, בתקופות קצת יותר לחוצות, לדעת דווקא להרפות.

בסופו של דבר, יש שני אקס-פקטורים שיכולים להשפיע דרמטית על קבלה או אי קבלה לתפקיד. אחד הוא מוטיבציה, להט, ניצוץ בעיניים. דבר שיכול להבדיל אותך ממועמד אחר. והדבר השני, איך לא, מזל. לא היה חסר הרבה שאמצא את עצמי בחברה אחרת / תפקיד אחר. בחודשים האחרונים היו שני "כמעטים", משרות שכבר סיימתי את התהליך עבורן, והייתי סנטימטר מלהתקבל. חשוב מאוד לקבל בהבנה ובהשלמה שלא הכל תלוי בך, ולהאמין שהכל לטובה. בגלל זה מדובר במסע. לא זבנג וגמרנו.

בשלב הזה סדרת הפוסטים מסתיימת. מאחל לעצמי הנאה וסיפוק מהעבודה כמנהל מוצר ב-MINT, ובכלל מהחיים. ומאחל לעצמי גם למצוא מנטור/ית שילוו אותי במסע ובתפקיד החדש. מקווה שהצלחתי לעורר בכם השראה.