המסע לחיפוש עבודה 2. פרק ראשון: תקציר הפרקים הקודמים

המסע לחיפוש עבודה 2. פרק ראשון: תקציר הפרקים הקודמים

אז נתחיל בתקציר הפרקים הקודמים. עבדתי במשך 4 שנים כמנהל יישומי עיר חכמה בעיריית באר שבע, וניהלתי פרויקטים על הרצף של חדשנות וחדשנות טכנולוגית. חיפשתי שינוי בקריירה שלי והמסע שעברתי הוביל אותי מהמגזר הציבורי ישר להייטק. זה לא היה פשוט בכלל, חיפשתי עבודה במשך חצי שנה. בסופו של דבר, התקבלתי לחברת Applause לתפקיד של Solution Delivery Manager (אל תכעסו על האנגלית, פשוט בעברית זה יוצא "מנהל פתרונות משלוחים"…), או בקיצור SDM. התפקיד הוא בעצם הכלאה של Customer Success, כלומר ניהול לקוחות B2B מבחינה מקצועית, לצד ניהול פרויקטים, וייעוץ עסקי. החברה מספקת פתרונות של בדיקות תוכנה, בעיקר בדיקות פונקציונליות (QA), לצד מחקרי חווית משתמש (UX) ובדיקות נגישות (Accessibility).

הגעתי לאפלאוז כי חיפשתי שינוי. רציתי אתגר מקצועי, עבודה תחת לחץ, עמידה ביעדים, עבודה מול פרטנרים שדורשים ממך סטנדרטים גבוהים – ואת כל אלה קיבלתי, ביג טיים. וגיליתי שאני טוב, ממש טוב. כלומר, מתאים. כשאתה מגיע מהמגזר הציבורי זה לא מובן מאליו לעבוד בסטנדרטים האלה. אחרי ארבעה חודשים בתפקיד פרצה הקורונה והעולם התהפך. כצעד מניעתי, החברה החליטה לפטר מספר מצומצם של עובדים וכך לחסוך עלויות ו"להדק את החגורה". הייתי בטוח שיפטרו אותי, כי הייתי העובד החדש ביותר בצוות. להפתעתי המנהלים בחרו לפטר דווקא עובדת אחרת, ותיקה ממני בהרבה. זאת הנקודה שממנה והלאה התחלתי להפנים מה אני שווה.

בעירייה התעסקתי גם בניהול פרויקטים, גם בפיתוח עסקי, גם בניהול ידע, גם באדמיניסטרציה, גם בגיוס משאבים, וגם בניהול מוצר. עשיתי הכל. הייתי כולבויניק, בקטע טוב. לעומת התפקיד שלי בעירייה, התפקיד באפלאוז היה מוגדר הרבה יותר. זאת למרות שיחסית לתפקידים בהייטק, התפקיד באפלאוז נחשב רחב ומשתרע על כמה כובעים שלאו דווקא קל למצוא אותם, בדרך כלל, באדם אחד.

מצאתי לפני כמה ימים איזה note שכתבתי לעצמי בתחילת הדרך באפלאוז, כשעוד ניסיתי להגדיר לעצמי מה זה לעזאזל SDM (ולא, זה לא קשור ל-BDSM). כתבתי לעצמי ש-SDM הוא אחד שפותר בעיות. שמבין את הביזנס, כלומר את היעדים העסקיים של הלקוח, אבל גם יודע מה צריך לעשות ברמה הטקטית, היומיומית. שהוא תוצאתי ומכוון תוצאה – לדלבר ערך ללקוח. שמניע אנשים לא מכוח סמכות. שמסתכל על דברים באופן תהליכי ולא רק באופן נקודתי. כל הדברים האלה באמת נכונים. אפלאוז היא חברה אמריקאית, מכונה משומנת ביותר של יעילות לפי best-practice, לפי הספר. אפלאוז היא בית הספר הכי טוב לעבודה בעולם החדש, ובפרט לעבודה בהייטק. 

והתבניות האלה עזרו לי, כי אני טוב בלזהות וללמוד תבניות, מסגרות. אבל בסוף הן גם הוציאו אותי מדעתי.

לפוסט הבא – פרק שני: מתי לעזוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.