המסע לחיפוש עבודה 2. פרק שלישי: לקפוץ למים

המסע לחיפוש עבודה 2. פרק שלישי: לקפוץ למים

בסביבות יולי 2021 נתקלתי בפוסט בפייסבוק של ידידה, שפרסמה כמה משרות פתוחות בחברה שלה, יוניקורן מוכר ומבוסס, שפועל בתחום שמעניין אותי. הצצתי בלוח המשרות וראיתי משרה שנראיתה לי מעניינת – Product Operation Manager. אוקיי, אמרתי לעצמי, פרודקט זה משהו שמעניין אותי, אופרציה זה משהו שאני טוב בו ויש לי ניסיון, נשמע מגניב. בנקודת הזמן הזאת, לא חיפשתי עבודה, קורות החיים שלי לא היו מעודכנים. הוותק שלי בתפקיד באפלאוז היה שנה ו-7 חודשים. והאמת שבכלל לא האמנתי שהם יתחילו איתי תהליך. הרהרתי עם עצמי יום-יומיים, התייעצתי עם הידידה, ובסוף החלטתי להגיש מועמדות.

בגלל שלא היה לי מה להפסיד, ביקשתי שכר מאוד גבוה, אפילו מופרך, נכון לאותה נקודת זמן. למרבה הפלא, הם הסכימו. מפה לשם, עוד שלב ועוד שלב עבר, ובסך הכל עברתי 9 (!) שלבים שונים בתהליך המועמדות לתפקיד, כולל פגישות עם שני ראשי צוותי מוצר ושלושה VPs, כשאחד הראיונות באנגלית. אף פעם לא עשיתי ראיון מלא באנגלית עד אותה נקודה. סיימתי את התהליך. הם רצו אותי, עובדה שעברתי את כל השלבים. אבל הם התלבטו. בסופו של דבר, עקב חוסר ניסיון בניהול מוצר (דבר שהיה ידוע כבר מהרגע הראשון…) הם חטפו רגליים קרות והחליטו לוותר. אפשר להגיד שבעקבות התהליך איתי, הם חידדו והגדירו את התפקיד הזה מחדש.

קיבלתי כאפה רצינית כמובן. כבר דמיינתי איך אני ממש עובד שם. את היומיום. את ממשקי העבודה. איך אני מבשר למעסיק שלי שאני עוזב כי "קיבלתי הצעה שאני לא יכול לסרב לה". הבנתי שבמקום לעבור לתפקיד הנחשק הזה, אני ממשיך מחר בבוקר לעשות את מה שעשיתי אתמול, ולפני שבוע, ולפני חודש. שוב. הייתי מבואס. 

אבל זאת הייתה גם הנקודה שהבנתי (שוב) מה אני שווה. פאק, הייתי רחוק סנטימטר בערך מלהתקבל למשרה מדהימה בחברה מעולה, ובשכר נאה. האם יש משהו שאני יכול לעשות עם הידע הזה חוץ מלהתבאס? בצעד ספק אמיץ ספק אימפולסיבי שיתפתי את המנהלים שלי במה שכמעט קרה. אמרתי להם שכמעט עזבתי. אפילו אמרתי להם איזה שכר הציעו לי. מינפתי את ההזדמנות כדי להגדיר מול עצמי ומול המנהלים שלי, מה אפשר לעשות על מנת שאשאר באפלאוז.

מצד שני, הבנתי שיש הזדמנויות מעניינות בשוק, ושאני אטרקטיבי. החגים הגיעו והחלטתי לא להתחיל תהליך באף חברה אחרת, אלא לנוח ולחשוב. אחרי החגים התחלתי בכוחות מחודשים להמשיך לחפש עבודה באופן יזום. אבל הפעם מנקודה שדווקא לא רע לי באפלאוז, כי התנאים שלי באמת השתפרו בעקבות השיחות עם המנהלים. ממקום של פריבילגיה – שאם אמצא משהו טוב יותר, אז ורק אז, אעזוב.

אז מה אפשר ללמוד מהתהליך? לזהות הזדמנויות ולא לוותר עליהן כשהן מגיעות, להשאיר את הרדאר פתוח. לזרוק את עצמך למים גם אם לא קיבלת החלטה רשמית "להתחיל לחפש עבודה חדשה". להתמסר לתהליך. לדעת שזה גם יכול ליפול. ואם זה נופל, לפחות למנף את הנפילה לטובתך.

לפוסט הבא – פרק רביעי: כשזה לא זה, זה לא זה.

One thought on “המסע לחיפוש עבודה 2. פרק שלישי: לקפוץ למים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.