תהליך חיפוש העבודה הנוכחי שלי היה רצף אחד ארוך של ניסוי וטעייה. כשניתחתי מה אני רוצה, ניהול מוצר קסם לי, אבל הייתי במלכוד. מצד אחד, היה לי ניסיון של 6 שנים כמנהל פרויקטים ולא כמנהל מוצר, כלומר, אני לא בדיוק ג'וניור. מצד שני, אין לי ניסיון קונקרטי בניהול מוצר, אלא רק באספקטים מסוימים מתוך התפקיד הזה. חיפשתי את שביל הזהב שבו אצליח להגיע לתפקיד שמעניין אותי, בלי שאצטרך להתחיל ממש ממש מלמטה. החלטתי לחפש תפקידים שונים בחברות מעניינות, לאו דווקא משרות ניהול מוצר, מתוך ראייה שאולי בעתיד אוכל להתפתח לניהול מוצר בתוך אותה חברה. ואולי לא, וזה גם בסדר. 

התראיינתי למשרה בחברה באחת מחברות ה-GAMFA. הטייטל כאילו צעק לי להגיש מועמדות, אבל בפועל תוך כדי הראיון כבר הבנתי שהתפקיד מאוד טכני וזה לא זה. מה שכן, ההכנה לראיון כפתה עליי לשבת ולכתוב רשימה ארוכה של מקרי בוחן מתוך הניסיון המקצועי שלי שאני יכול לדבר עליהם. בחברה אחרת, גדולה ומבוססת שכבר מונפקת, סיימתי את התהליך למשרת Program Manager, אבל אז הם החליטו לעשות רה-ארגון והתפקיד תפס כיוון הרבה יותר טכני. התלבטנו ביחד, ראש הצוות ואני, אם זה מתאים. אבל קשה לשקר לעצמך, ובאמת שהלהט שלי לא נמצא באזורים האלה.

ביוניקורן, במשרה עם אוריינטציה טכנית אבל לא מידי, שמה שהיה מגניב בה זה לנסוע לא מעט לחו"ל ליעדים שונים ומשונים כדי לתפור תהליכי Pre-sale. אחרי הראיון קלטתי שזה הדבר היחיד שבעצם עניין אותי בתפקיד (וגם, הם חיפשו מישהו עם אנגלית ברמה מאוד מאוד גבוהה). בחברות אחרות, שפרסמו משרות בתחום של Customer Experience, הצלחתי להתחיל תהליך די בקלות. אבל השכר שהן הציעו היה דומה ולעיתים אפילו נמוך מהשכר הנוכחי. עם כל החיבה לתחום, הבנתי שמשם לא תבוא הישועה.

אז מה אפשר ללמוד? דרך תהליך של ניסוי וטעייה הצלחתי לחדד לעצמי מה אני מחפש, לדייק את עצמי. להרגיש בבטן אחרי ראיון (או במהלכו) שמשהו לא עובד לי, ואחר כך להתעקש להגדיר לעצמי מה בדיוק הפריע לי. ומשם לצמוח.

לפוסט הבא – פרק חמישי: התכנסות וחידוד עצמי.